<h1>סמ"ג לאוין סימנים ש"נ—שנ"א</h1>
<h2>דף מא.</h2>
שלא לאכול פסח נא שנאמר (שמות י"ב ט') אל תאכלו ממנו נא, וכן שלא לאכול פסח מבושל שנאמר (שם) ובשל מבושל במים כי אם צלי אש, ומפרש בפרק כל שעה (פסחים מ"א א') מאי נא כדאמרי פרסאי אברנים, פירוש לא חי ולא צלי כל צרכו, ותניא (שם) יכול אכל כזית חי יהא עובר בלא תעשה תלמוד לומר נא ובשל וגומר, נא ומבושל אמרתי לך ולא חי, יכול יהא מותר תלמוד לומר כי אם צלי אש (ע"פ יראים סי' ס"ב). והנה בארנו במצות שאור ודבש לא תקטירו (ל"ת שי"ח—שי"ט) שנא (ובשל) [ו]מבושל שני לאוין הן למלקות על פי רש"י והר"י בראיות ברורות, ואמר רבא בפרק כל שעה (שם ורש"י) אכל נא לוקה שתים, משום נא ומשום כי אם צלי אש, מבושל לוקה שתים, משום מבושל ומשום כי אם צלי אש, נא ומבושל לוקה שלש, אם התרו בו משום שלשתן, אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות, אכי אם צלי אש בלבד חולק כאשר ביארנו למעלה במצות שאור ודבש. תניא בפרק כל שעה (מ"א ב') אכל כזית נא מבעוד יום פטור שנאמר אל תאכלו וגו' כי אם צלי אש בשעה שאינו בקום אכול צלי אש אינו בבל תאכל נא. ותניא (מ"א א') אין לי אלא במים שאר משקין מניין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן שאסור, רבי אומר מים אין לי אלא מים שאר משקין מניין תלמוד לומר ובשל מבושל מכל מקום. תניא (שם) יכול צלאו כל צרכו יהא חייב תלמוד לומר נא ובשל נא ובשל אמרתי לך ולא שצלאו כל צרכו היכי דמי כל צרכו דשויה כרוכא, פירוש צלי יותר מדאי. ותניא (שם ק"כ ב') יכול יהא פסח ככל הקדשים הנאכלים ביום תלמוד לומר ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום, ולאו הבא מכלל עשה עשה (מ"א ב'). ותניא (מ"א א') בשלו ואחר כך צלאו צלאו ואחר כך בשלו חייב.
<h2>דף עד.</h2>
שנינו במסכת פסחים כיצד צולין אותו מביא שפוד של רימון ותוחבו דרך פיו עד בית נקובתו ותולה אותו בתנור, והאש למטה ואומר רבי עקיבא שם שתולה קרביו [ובני] (ו)מעיו בתנור חוצה לו ולא יתנם בתוכו שזה כמין בישול הוא, ושפוד של רימון מפרש בירושלמי (פ"ז ה"א) שהם היו בוררים אותו לצלייתו כדי שלא יזרוק מימיו ויבשלנו (ע"פ רמב"ם ק"פ פ"ח הל' י' ע"ש), ומפרש בגמרא שאין צולין אותו בשפוד של מתכת שהרי השפוד של מתכת חם כולו וצולה את מקומו (ע"פ הל' ט' שם) ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי דבר אחר, שנינו במשנה אין צולין את הפסח לא בשפוד של מתכת ולא על האסכלה אמר רבי צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה (לי) [לנו] את הפסח על גבי (ה)אסכלה מנוקבת (ע"ה א') פירוש מפני שאור שולטת בכולו. נגע הבשר בחרסו של תנור יקלוף את מקומו מפני שהוא צלי החרס (שם הל' י"א), נטף מרוטבו על החרס וחזר על הבשר יקלוף את מקומו (ע"ה ב' ע"ש), שזה כעין בישול.
<h2>דף קכ:</h2>
שלא לאכול פסח נא שנאמר (שמות י"ב ט') אל תאכלו ממנו נא, וכן שלא לאכול פסח מבושל שנאמר (שם) ובשל מבושל במים כי אם צלי אש, ומפרש בפרק כל שעה (פסחים מ"א א') מאי נא כדאמרי פרסאי אברנים, פירוש לא חי ולא צלי כל צרכו, ותניא (שם) יכול אכל כזית חי יהא עובר בלא תעשה תלמוד לומר נא ובשל וגומר, נא ומבושל אמרתי לך ולא חי, יכול יהא מותר תלמוד לומר כי אם צלי אש (ע"פ יראים סי' ס"ב). והנה בארנו במצות שאור ודבש לא תקטירו (ל"ת שי"ח—שי"ט) שנא (ובשל) [ו]מבושל שני לאוין הן למלקות על פי רש"י והר"י בראיות ברורות, ואמר רבא בפרק כל שעה (שם ורש"י) אכל נא לוקה שתים, משום נא ומשום כי אם צלי אש, מבושל לוקה שתים, משום מבושל ומשום כי אם צלי אש, נא ומבושל לוקה שלש, אם התרו בו משום שלשתן, אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות, אכי אם צלי אש בלבד חולק כאשר ביארנו למעלה במצות שאור ודבש. תניא בפרק כל שעה (מ"א ב') אכל כזית נא מבעוד יום פטור שנאמר אל תאכלו וגו' כי אם צלי אש בשעה שאינו בקום אכול צלי אש אינו בבל תאכל נא. ותניא (מ"א א') אין לי אלא במים שאר משקין מניין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמן אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן שאסור, רבי אומר מים אין לי אלא מים שאר משקין מניין תלמוד לומר ובשל מבושל מכל מקום. תניא (שם) יכול צלאו כל צרכו יהא חייב תלמוד לומר נא ובשל נא ובשל אמרתי לך ולא שצלאו כל צרכו היכי דמי כל צרכו דשויה כרוכא, פירוש צלי יותר מדאי. ותניא (שם ק"כ ב') יכול יהא פסח ככל הקדשים הנאכלים ביום תלמוד לומר ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום, ולאו הבא מכלל עשה עשה (מ"א ב'). ותניא (מ"א א') בשלו ואחר כך צלאו צלאו ואחר כך בשלו חייב.
